חלום על ידיד
מישהו אומר שגשם.
אולי ידיד רחוק
כבר מזמן שהתכוונתי
להתקשר, לשאול לשלומו.
רעיון טוב היה לו,
לטפס על העץ,
כאן נוכל לדבר.
שוב שכחת להביא בגד ים?
שכחתי.
תכנסי עירומה.
הענף רחב, אפשר לשכב
לנוח. המים חמים, כדאי
להתכרבל.
יבש הרחוב
וידיד רחוק צועד לקראתי,
יש להחליט מיד
אם לומר
הרי היום זה יום ההולדת שלך. מזל טוב!
או
סליחה שלא התקשרתי כשאביך נפטר.
זלדה
אתמול
בפנינת הרחוב
ראיתי אישה אפורה וזהירה
וחשבתי עלייך,
מפסקת המבטים.
נזכרתי באצבעותייך
אורגות שתי וערב
חרדה והשתאות.
ביקשתי את שפתייך
לוחשות נקישה לדלת
שכמעט והתייתמה.
הניחי לי לעמוד איתך
בפני סף התחנונים
כמו מעל קערת מרק
שהתנפצה בפני האורחים.
אנא, למדי אותי לפסק את הרחוב.
כמו צורף, להשחיל שרשרת פנינים
של נשמות אלמוניות.
טבע דומם
הייתי תפוז בקערת הפירות של מאטיס.
פלחים של סליחה, מעורסלים בקרום סיבי לבן מכוסה שמש.
טבור הגבעול התכנס ופנה אליו: בדממה.
נחפנתי בכף ידו
בין כרית האגודל והאצבעות המחוספסות
מקצה מכחולו דיממתי פרדס
הוא קרב אותי לאפו ושאף עוגת תפוזים של יום ראשון.
הוא בחר שמן כחול, ירוק וצהוב
והתבונן.
הכעסתי אותו בשלוות העלה שנח עלי
צחקתי לו בכתם כהה שהפציע מנפילה.
קינאתי לו בדריכותו.
חיכיתי, שידון אותי למסגרת העץ המשויף.
מנשרון 